הצער המוסתר שלי: רווקה מעל 35, ללא ילדים - אמבריון אינטרנשיונל
הבלוג
14.01.2017

הצער המוסתר שלי: רווקה מעל 35, ללא ילדים

הצער המוסתר שלי: רווקה מעל 35, ללא ילדים

העצב של אישה רווקה שאין לה ילדים הוא בלתי נתפס

העצב היכה בי בפתאומיות בשנות השלושים לחיי.

במבט מבחוץ היו לי חיים נהדרים. הייתה לי עבודה מעולה בניו יורק, חברים טובים וגם כמה דייטים מוצלחים. אך גם היו תקופות בהן הרגשתי בודדה, ימים כלילות, והתייפחתי בבכי. הייתי שוכבת במיטה ערה במשך שעות, בעוד שהדמעות זולגות על הכרית. הייתי באבל, אבל לא הייתי מודעת לכך.

לאחר שחייתי עם אותה התחושה במשך מספר שנים, כעת אני יודעת שהעצב נבע מכך שאין לי ילדים, או יותר נכון – מכך שאיבדתי תינוק שמעולם לא החזקתי בזרועותיי. בשלב זה של החיים ציפיתי להיות נשואה ואימא לשני ילדים לפחות, אך הייתי רחוקה מזה. עדיין רווקה וללא ילדים. כשהייתי רואה אימהות מטיילות עם התינוקות שלהן בברודווי, הייתי רועדת. אפילו כשהייתי רואה אישה עם בטן של חודש שביעי או שמיני להריון, הייתי מרגישה קטנה וחסרת משמעות. תחושת העצב בימי המחוזר הייתה הרבה יותר עמוקה מתחושות עקב שינויים הורמונליים. התאבלתי על כך שאיבדתי הזדמנות לחיי משפחה שתמיד רציתי.

והתאבלתי לבד.

תחושת העצב היא אופיינית לזוגות המתמודדים עם אי-פריון ביולוגי. עם זאת, העצב של אישה רווקה בשנות השלושים לחייה לא מובן מאליו. כנראה אנחנו פשוט לא מבינים שהפריון שלנו מוגבל בזמן ונוטים להתייחס להזדמנויות בפזיזות. מכנים אותנו “נשות קריירה”, כאילו סיימנו אוניברסיטה, שרפנו חזיות ומצאנו עבודה כדי להראות עד כמה אנחנו פמיניסטיות. יש גם כאלה שאומרים שאנחנו “לא מנסות מספיק” או שאנחנו “בררניות מדי”. הטרנד האחרון הוא להניח שאנחנו לא באמת רוצות ילדים, כי לא הקפאנו את הביציות שלנו, לא אימצנו וגם לא הבאנו ילדים באופן טבעי, כרווקות.

סוג זה של עצב שהוא לא מובן מאליו ולא גלוי מכונה “יגון משולל זכויות ” (disenfranchised grief). במקרה זה, תחושת הצער מלווה בהרגשה שאין לך זכות להתאבל, כי לא ברור ולא מובן מה איבדת. הרי לא איבדת קרוב משפחה או בן זוג, או הורה. למרות זאת, האבדות שאחרים לא מכירים בהן יכולות להיות קשות לא פחות מאלה שהחברה מכירה בהן.

הרשו לי להסביר. אם כבר עברת את גיל 35 וליבך נשבר עקב פרידה עם בחור שחשבת שהוא “האחד”, או שלא היה לך דייט טוב כבר מזמן, או שאת רואה שחברים קרובים הולכים להביא ילד שני או שלישי… זה קשה. זה נותן הרגשה של חוסר אונים. ולפעמים זה בלתי נסבל.

תמיד נהניתי להיות עם תינוקות. אף פעם לא היה מספיק לי הזמן שהייתי מבלה עם האחייניות והאחיין שלי כשהיו תינוקות. מכיוון שלי אין ילדים, הרגשתי שהעולם טס קדימה בעוד שאני נשארת במקום.

גיל 40 דיי עזר. רק הציפייה לגיל 37… 38… 39 כשאני עדיין רווקה גרמה ליותר חרדות מכל דבר אחר בחיי. איך שהגעתי ל-40, הבנתי שלמרות חלומותיי (והרצון הרגשי והביולוגי להיות אימא), עדיין הייתי מאושרת בגלל כל שאר הדברים בחיי. אני נהנית (ומן הסתם תמיד אהנה) מלהיות דודה לאחיינים שלי. התחלתי עסק משלי, אני סופרת והצלחתי להגשים את הפוטנציאל המקצועי שלי. כל זה היה מאוד מתגמל.

כעת אני בת 42 ועברתי הלאה. להפוך לאימא בשלב זה של החיים יכולה להיות הפתעה מאוד משמחת. אבל יש לי את רגעי האושר שלי. השקט הנפשי שאליו שאפתי יכול לפוג אם פתאום אקבל חבילה ממשרד יחסי ציבור כלשהו עם חיתולים שהם שלחו במסגרת קידום מכירות. (חיתול זה לא משהו שיש לי שימוש בו, אך עדיין זה מעורר רגש מיוחד). או שלפעמים אנשים מניחים שאף פעם לא רציתי ילדים, כי אין לי. או שיעמידו פנים שהם מופתעים כשאספר על העיסוק שלי. או גרוע מזה, יחשבו שאני מאושרת יותר או שיש לי יותר מזל כי “אין לי דאגות בגלל ילדים”. יש כאלה שמכנים אותי “אלהורית”  (childfree) – מונח שטבעו אלה שהחליטו לא להביא ילדים ולא רוצים ילדים בעוד שאני פשוט “החלטתי” לחכות לאהבה האמיתית. לא רק שאני צריכה להתמודד עם בעיות הפוריות הנסיבתיות שלי, אלא שאני גם צריכה להגן על הרצון שלי להתחתן עם מישהו שאהיה משוגעת עליו, לפני שאחליט להביא ילדים. אני צריכה להגן על הסיבות למה אני לא אימא, כשזה כל מה שרציתי להיות.

אני לעולם לא אתגבר על העצב על כך שלא אהיה אימא, כמו שלא אתגבר על העצב על שאיבדתי את אימה שלי לפני 23 שנים. אבל עם הזמן העצב הזה מפסיק להיות קבוע. כן, עדיין יש לי תיקווה שאפגוש אדם שירצה שיהיה לנו ילד ויהיה מוכן להיות איתי בטיפולים שאולי אצטרך לעבור כדי שזה יקרה. או שיתאבל יחד איתי אם הטיפולים האלה לא יעבדו. אבל בעיקר, אני פשוט ממשיכה, מחפשת אהבה. למרבה המזל, זה חלום שאין לו מגבלות זמן ביולוגיות.

אני מנסה להיאחז בתקווה שאולי יש לי עוד סיכוי להחזיק בזרועותיי תינוק משלי, ושאני עדיין נראית מושכת לגברים שגם רוצים ילדים. אני יודעת שאני לא לבד. אני אחת מה-18% מהנשים האמריקאיות בגילאי 40-44 שאין להן ילדים.

לפני המחקר של Pew Research Center, מחצית הנשים בקבוצה הנ”ל לא הביאו ילדים מתוך בחירה. והשאר, בסביבות מיליון נשים אמריקאיות בגילאי 40-44 וללא ילדים, סובלות מבעיות פריות ביולוגיות או נסיבתיות.

הדרך בה אנחנו ממשיכים הלאה אחרי היגון הזה תלויה בתפיסה שלנו לגבי מה זה “באושר ועושר”. ואני חייבת לומר שאני רוצה שה”באושר ועושר” שלי יהיה באמת “עד עצם היום הזה”. ואני מקווה שזה לא יהיה לבד.

*כל המאמרים באתר נכתבו באנגלית על ידי מומחי פריון ממוסדות מוכרים בארה"ב ואנגליה. המאמרים תורגמו בשפה פשוטה להבנה. משפחת אמבריון שואפת לספק לכל מטופלת מידע עדכני וחינוכי לגבי כל הנושאים הקשורים לפריון ותהליך תרומת ביציות.

Powered & Designed by EVEREST

לכל שאלה בכל שעה